בבית המשפט העליון

 

בר"ם 213/14

בר"ם 239/14

 

לפני:  

כבוד הנשיא א' גרוניס

 

כבוד השופט א' רובינשטיין

 

כבוד השופט ע' פוגלמן

 

המבקשים בבר"ם 213/14

1. מאיר בלעיש

והמשיבים בבר"ם 239/14:

2. דור אחר חב"ד בראשות מאיר בלעיש

 

 

המבקשים בבר"ם 239/14

1. משה אבוטבול

והמשיבים 9-8 בבר"ם 213/14:

2. סיעת ש"ס התאחדות הספרדית העולמית

 

 

נ ג ד

 

המשיבים בבר"ם 213/14:

1. היועץ המשפטי לממשלה

 

2. ועדת הבחירות המקומית לעיריית בית שמש

 

3. מנהל הבחירות לרשות המקומית בית שמש

 

4. אלי כהן

 

5. סיעת בית שמש חוזרת – הבית היהודי

 

6. סיעת בית שמש שלנו בראשות ריצ'ארד פרס

 

7. סיעת עתיד העיר

 

10. סיעת אגודת ישראל

 

11. סיעת חזית תורנית מאוחדת

 

12. סיעת למען התושב בראשות אזולאי שמעון

 

13. סיעת כלל חסידי וקהילות ירושלים

 

14. סיעת בית שמש ביתנו ברשות ילנה קוניאנסקי

 

15. סיעת הליכוד משפחה אחת בראשות אדרי שלום

 

16. סיעת טוב לבית שמש

 

17. סיעת קול השחר

 

שתי בקשות רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' הנשיא ד' חשין והשופטים מ' סובל וי' מרזל) מיום 26.12.2013 בעמ"נ 52997-11-13 ובעמ"נ 54395-11-13

      

תאריך הישיבה:

כ"ב בשבט התשע"ד

(23.01.2014)

 

בשם המבקשים בבר"ם 213/14:

 

עו"ד אילן בומבך, עו"ד יריב רונן    

בשם המבקשים בבר"ם 239/14:

 

 

 

עו"ד יעקב וינרוט, עו"ד גרשון גונטובניק,

עו"ד עמית חדד ועו"ד אופיר חוגרי

בשם המשיבים 1-3:

 

 

עו"ד דנה בריסקמן, עו"ד מני פילזר ועו"ד רן רוזנברג                             

בשם המשיבים 4-7:

 

 

עו"ד איתן הברמן, עו"ד ניר נחום ועו"ד אריאל נסים

בשם המשיבה 10:

 

עו"ד חן לבנת ועו"ד יעל זדה

בשם המשיבה 13:

 

עו"ד אלון רון ועו"ד חנית לוגסי

בשם המשיבות 11, 14, 15:

 

ראשי הסיעות בעצמם

בשם המשיבות 12, 16, 17:

אין התייצבות

 

החלטה

 

השופט ע' פוגלמן:

 

           לפנינו שתי בקשות רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים (כב' הנשיא ד' חשין וכב' השופטים מ' סובל ו-י' מרזל), שהחליט על ביטול הבחירות שנערכו בעיר בית שמש, והורה על עריכת בחירות חוזרות לראשות העיר ולמועצת העיר.

 

הבחירות המקומיות בעיר בית שמש

 

1.             ביום 22.10.2013 נערכו בחירות למועצת עיריית בית שמש ולראשות העירייה. בהודעת מנהל הבחירות על תוצאות הבחירות בבית שמש נקבע כי לראש הרשות המקומית נבחר ראש העירייה היוצא, מר משה אבוטבול (להלן: אבוטבול), אשר קיבל 17,344 קולות כשרים (שהם 50.6 אחוזים מתוך סך של 34,275 קולות כשרים). המועמד הבא אחריו, מר אלי כהן (להלן: כהן), קיבל 16,388 קולות כשרים (47.81 אחוזים). המועמד השלישי, מר מאיר בלעיש (להלן: בלעיש) קיבל 543 קולות כשרים (1.58 אחוזים). הפער בין ראש העירייה הנבחר מר אבוטבול לבין המתמודד מר כהן עומד על 956 קולות. בבחירות למועצת העירייה חולקו 19 המנדטים כך: בית שמש שלנו בראשות ריצ'רד פרס – 1; אגודת ישראל – 2; דור אחר ביחד חב"ד בראשות מאיר בלעיש – 1; חזית תורנית מאוחדת – 3; בית שמש חוזרת הבית היהודי – 3; עתיד העיר – 2; כלל חסידי וקהילות ירושלים – 1; בית שמש ביתנו בראשות ילנה קוניאנסקי – 1; הליכוד משפחה אחת בראשות אדרי שלום – 2; התאחדות הספרדים העולמית שומרי התורה – 3.

 

ערעורי הבחירות

 

2.             ביום 27.11.2013 הוגשו לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים שני ערעורי בחירות, לפי סעיף 72 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות) וסעיף 7(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"ה-1975. בשני הערעורים, נתבקש סעד זהה: ביטול הבחירות למועצת הרשות המקומית ולראש הרשות המקומית, וציווי על עריכתן שנית בהתאם לסעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות.

 

3.             אחד הערעורים הוגש על ידי היועץ המשפטי לממשלה (עמ"נ 54396-11-13, להלן: ערעור היועץ המשפטי). ערעור היועץ המשפטי התבסס על ליקוי מרכזי אחד שנפל, לפי הטענה, בבחירות. הליקוי הוא בכך שפעילים של רשימות מסוימות בבית שמש חברו יחד במסגרת התארגנות עבריינית שיטתית ונרחבת על מנת להתחזות לבוחרים שטרם הספיקו לממש את זכות הבחירה שלהם. אותם פעילים הגיעו לקלפיות והצביעו במקום בעלי זכות הבחירה – לעתים תוך שימוש בתחפושות – לרשימה ולמועמד לראשות העירייה המועדף על אותם הפעילים. טענות היועץ המשפטי לממשלה בנדון נסמכו על ממצאיה של חקירה משטרתית (שעל פרטיה אעמוד בהמשך), כמו גם על תצהירים של משקיפים ובעלי תפקידים בוועדות קלפי (שתיארו אירועים של ניסיונות הצבעה באמצעות תעודת זהות שאינה שייכת למצביע) ותצהירים של מספר בוחרים (שבהגיעם לקלפי נאמר להם על ידי חברי ועדת הקלפי כי כבר הצביעו, למרות שלטענתם טרם עשו כן). לפי ערעור היועץ המשפטי, הרקע לתופעה עבריינית זו הוא פרישת רשימת "כח" מסיעת יהדות התורה, וניסיונה להגדיל את כוחה במועצת בית שמש, באמצעות קולותיהם של אוכלוסיית "הקנאים" בעיר, שאינם משתתפים בבחירות מטעמים אידיאולוגיים. אלה האחרונים שודלו על ידי פעילי "כח" להפקיד בידיהם את תעודות הזהות שלהם, כך שניתן יהיה להצביע עימן באמצעות מתחזים. בצד הניסיון להגדיל את כוחה של רשימת "כח", המטרה הנוספת של מעשים אלו הייתה, לפי הנטען, הבטחת בחירתו של מר אבוטבול לראשות העירייה, בהיותו המועמד המקובל על כל הרשימות החרדיות. התעודות נאספו באמצעות נקודות איסוף בבתי כנסת ובמקומות נוספים, כמו גם באמצעות איסוף ישיר מהבתים. היועץ המשפטי טען כי השילוב בין עוצמת הליקוי והיקף הליקוי שנפלו בבחירות, לבין פער הקולות הנמוך הנדרש לשינוי תוצאות הבחירות למועצה ולראשות העיר, מחייב את ביטול הבחירות.

 

4.             ערעור נוסף הוגש על ידי מר כהן ושלוש רשימות מועמדים (עמ"נ 52997-11-13, להלן: ערעור כהן). ערעור כהן התייחס אף הוא לתופעת ההצבעה באמצעות מתחזים, שבה התמקד ערעור היועץ המשפטי, ובנוסף הועלו בו טענות לעילות נוספות לביטול הבחירות: (א) תופעה רחבה של שינוי מענם של בוחרים לשם הצבעה בבחירות בבית שמש וחיזוקו של מר אבוטבול, למרות שהם אינם מתגוררים בעיר בפועל, תוך עבירה לכאורה על סעיף 85א לחוק הבחירות. (ב) מודעות בחירות שפורסמו בעיר בית שמש ובהן, לכאורה, מסר מאיים כלפי מי שיצביע למר כהן ולרשימות המזוהות עמו; כמו גם חלוקת קמעות וברכות לסגולה למי שיצביע לרשימת ש"ס ולמר אבוטבול – פעולות העולות לכאורה כדי עבירת שחיתות ואיום לפי סעיף 88 לחוק הבחירות. (ג) תופעה של העלמת פתקי ההצבעה של מר כהן מתוך הקלפיות, במטרה להפריע לבוחרים שביקשו להצביע לו. (ד) התנהלות לקויה של מנהל הבחירות, הן לקראת הבחירות והן במהלכן, בניסיון לכאורה לסייע למר אבוטבול בבחירות. בין היתר, נטען כי מנהל הבחירות אייש תפקידים בוועדות הקלפי באנשים הנמנים על תומכי מר אבוטבול; כי הוא העדיף את עמדת תומכי מר אבוטבול בסוגיות שונות הקשורות לניהול יום הבחירות; וכי נפלו ליקויים באופן בדיקת המעטפות הכפולות של החיילים. (ה) ספירת הקולות הכשרים נעשתה, לפי הנטען, תוך סטייה מהוראות תקנה 28 לתקנות הרשויות המקומיות (סדרי בחירות), תשכ"ה-1965.

 

פסק הדין של בית המשפט קמא

 

5.             בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' הנשיא ד' חשין והשופטים מ' סובל ו-י' מרזל), בפסק דין מפורט ומנומק, קיבל את ערעור היועץ המשפטי לממשלה. בית המשפט מצא כי הבחירות לראשות עיריית בית שמש ולמועצת העיר, היו נגועות בליקוי מהותי ושורשי שעלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות. כפועל יוצא – כך נקבע – אין מנוס מביטול הבחירות כולן. נוכח תוצאה זו, לא נדרש בית המשפט להכריע בעילות הנוספות שלהן טען מר כהן בערעורו. נעמוד בתמצית על דרך הילוכו של בית המשפט קמא.

 

6.             כנקודת מוצא לדיונו, עמד בית המשפט על המתווה הסטטוטורי שבגדרו נדונה בקשת סעד של ביטול בחירות למועצת רשות מקומיות ולראש הרשות על-ידי בית המשפט במסגרת ערעור בחירות ועל הכללים שהותוו בהלכה הפסוקה לדיון שאותו יש לקיים בהקשר זה, במישור הדיוני והמהותי. מחלוקת ראשונה שבה נדרש להכריע בית המשפט נסבה על התשתית הראייתית שעל יסודה מוסמך בית המשפט לברר קיומה של עילה לביטול הבחירות, ובפרט, טיב הראיות הקבילות בהליך זה. בית המשפט מצא כי במסגרת ערעור בחירות שהסעד המבוקש בו הוא ביטול הבחירות, הדין מאפשר להסתמך על כל ראיה מינהלית, ובכלל זה על "עדות שמיעה" שמקורה בחקירת משטרה. בכך, דחה בית המשפט קמא את עמדת המבקשים, שנשענה על פסק דינו של בית משפט זה ברע"א 83/94 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית זמר, פ"ד מט(3) 793 (1994) (להלן: עניין חרזאללה). צוין כי פסק הדין בעניין חרזאללה ניתן בשנת 1994, וכי מאז השתנה אופיו של ההליך, על רקע העברת הדיון בו לבית המשפט לעניינים מינהליים ובמתכונת שנקבעה במפורש בחוק לדיון כערעור מינהלי. בית המשפט קמא ציין כי סעיף 8 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים) קובע כי "בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בעתירה מינהלית ובערעור מינהלי בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק [...]". כידוע, בית המשפט לענינים מינהליים, כמו בית המשפט הגבוה לצדק, אינו כפוף לדיני הראיות שחלים בהליך אזרחי או פלילי. מהשיפוט המינהלי, כך בית המשפט קמא, נלמדת גם האפשרות להידרש לראיות מינהליות לפי הכללים הנוהגים בהלכה הפסוקה לעניין זה. למעלה מן הצורך, צוין כי לתוצאה זו ניתן גם להגיע מן הטעם שמדובר ב"ערעור" ולא בהליך של ערכאה דיונית, ומהוראות שונות בחוק הבחירות המלמדות על הגמישות וההקלה הראייתית הקיימת במסגרת ערעור בחירות. כך, למשל, התייחס בית המשפט קמא להוראת סעיף 73(א1) לחוק הבחירות, העוסק במצב שבו בית המשפט דן בערעור בחירות שעניינו טענות לשוחד בחירות או שינוי מען כוזב, אך מוצא "כי אין ביכולתו לבחון את חומר הראיות". מכך, ביקש בית המשפט ללמוד על גמישות וההקלה הראייתית הקיימת במסגרת ערעור בחירות, גם שעה שעילתו היא מעשים פליליים שפגמו בטוהר הבחירות. בית המשפט קמא הוסיף כי המסקנה שלפיה מדובר בהליך מינהלי (על האפשרות הנובעת ממנה לעניין הסמכות לשקול ראיות מינהליות) נובעת גם מתכלית החוק ותואמת את הדין במישורים נוספים של דיני הבחירות. בשולי הדברים, העיר בית המשפט כי קיים אפיק דיוני חלופי של הגשת המרצת פתיחה לפי סעיף 73א לחוק הבחירות, שאינו מתנהל במתווה של הליך מינהלי, וזאת במצב שבו אין די בתשתית הראייתית הקיימת במועד הקבוע להגשת ערעור בחירות כדי להרים את נטל ההוכחה הנדרש לקבלתו של ערעור בחירות ולביטול הבחירות. בצד האמור הובהר כי קיומו של האפיק הדיוני החלופי אינו משליך על קבילותן של "עדויות שמיעה" במסגרת ערעור בחירות, שהוא כאמור הליך מינהלי.

 

7.             בהמשך, עמד בית המשפט קמא על הכללים שנקבעו בפסיקה הנוגעים להפעלת הסמכות לביטול בחירות בשל ליקוי שנפל בהן. בשל המשמעות הקשה של ביטול בחירות, נדרש בית המשפט לקבוע כי התקיים ליקוי המשמש לפי סעיף 72(א) לחוק "עילה" לערעור בחירות, ובענייננו: "שהבחירות בכללן או בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק" (סעיף 72(א)(1)). תנאי נוסף הנגזר מההלכה הפסוקה הוא כי הסטייה היא מהוראת חוק מהותית המהווה חלק מערכי היסוד של שיטת הבחירות ומיועדת להבטיח את טוהר הבחירות ואת אמינותן. בית המשפט קבע כי הליקוי הנטען בענייננו – הצבעה על-ידי מתחזה המשתמש בתעודת זהות שאינה שלו – היא הצבעה המתנהלת שלא כחוק. עוד נקבע כי אין מדובר בליקוי טכני, אלא בליקוי מהותי וחמור, החותר תחת אושיות שיטת הבחירות ומחבל קשות בטוהר הבחירות, בהגינותן ובדרישה הבסיסית לנוכחות אישית של הבוחר בקלפי. בית המשפט המשיך וקבע כי אין להסתפק בקביעה כי החוק הופר, אלא יש להוסיף ולבחון את הליקוי בהיבט הכמותי. כלומר, יש לבחון אם הליקוי "יורד לשורש העניין", במובן זה שיש בו כדי לעורר חשש של השפעה על תוצאות הבחירות. עוד נקבע כי מידת ההוכחה הנדרשת לעצם קיום הליקוי הנטען היא בדרגת ביניים שבין מידת ההוכחה של מאזן ההסתברות הנוהגת במשפט האזרחי לבין מידת ההוכחה של מעבר לכל ספק סביר הנוהגת במשפט הפלילי; וזאת משום שהליקוי הנטען מייחס לאנשים ביצוע עבירות פליליות. בהמשך, בחן בית המשפט את הגישות בהלכה הפסוקה לעניין מידת ההוכחה הנדרשת מבחינה הסתברותית לצורך קביעה על אודות היקף הליקוי בבחירות. נפסק כי יש לבחון אם יש בליקוי פוטנציאל לשינוי תוצאת הבחירות ברמת הסתברות מספקת. לפי גישה זו, הדגש ונטל ההוכחה אינם בהיקף המדויק של הליקוי אלא בשאלת החשש להשפעה על תוצאת הבחירות בשל הליקוי. בהמשך, עמד בית המשפט קמא על פסיקת בית משפט זה לעניין המבחן ההסתברותי הקונקרטי כדי לקבוע שליקוי מסוים "עלול היה להשפיע על התוצאות" (סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות) – בין מבחן מקל של 'אפשרות בדרגה כלשהי' או 'הסתברות השפעה' לדעת חלק מן השופטים, לבין מבחן מחמיר יותר של 'אפשרות ממשית' לדעת אחרים. בית המשפט קמא לא נדרש לקבוע מסמרות בשאלת המבחן הראוי, לאחר שמצא כי במקרה דנן ממילא התקיים המבחן ההסתברותי המחמיר מביניהם.

 

8.             על יסוד התשתית הנורמטיבית שאותה הניח, פנה בית המשפט קמא לבחון את התשתית הראייתית שהוצגה במסגרת ערעור היועץ המשפטי. בית המשפט קבע כי הראיות מלמדות ב"רמת שכנוע העולה על עודף ההסתברויות", כי התופעה של הצבעה על ידי מתחזים באמצעות תעודות זהות של אחרים בבחירות בבית שמש לא הייתה פרי יוזמה פרטית ונקודתית, כי אם מדובר בהתארגנות שיטתית ונרחבת בקרב קהילה גדולה של תושבים אשר ביקשו להימנע מהצבעה מטעמים אידיאולוגיים. ההתארגנות תוכננה מראש, עוד לפני יום הבחירות. מטרתה הייתה ממוקדת – להגדיל את סיכויי הזכייה בבחירות של רשימת "כח" ושל מר אבוטבול. היא רוכזה והונחתה על ידי פעילים פוליטיים בעלי זיקה לגורמים אלה. ההתארגנות הוצאה אל הפועל באמצעות מנגנון מובנה, כוח אדם ואמצעים תפעוליים. קיומה היה בגדר סוד גלוי אצל התושבים שהיו קהל יעד למסירת תעודות הזהות. לצורך הגדלת היקף מספר התעודות הנמסרות, התבצע האיסוף שלהן בדרכים שונות: פרישת מוקדי איסוף בבתי כנסת; הגעת שליחים לבתים של מוסרי התעודות; ופנייה ברחוב אל קהל היעד שאינו מצביע בבחירות. השימוש בתעודות הזהות נעשה תוך גילוי תעוזה מצד מספר משמעותי של פעילים, שנעזרו בתחפושות לשם הסוואת זהותם. וכך התנהלה לאורך יום הבחירות (לפחות עד שלב הפשיטה המשטרתית בשעות הערב) פעילות ערה של מסירה, שימוש והחזרת תעודות זהות לבעליהן. קביעות אלה התבססו על הממצאים הבאים מתוך חקירת המשטרה:

 

             הדירות – במסגרת החקירה פשטה המשטרה, ביום הבחירות סמוך לשעה 6 בערב, על שתי דירות בבניין ברח' אור שמח בבית שמש ועל רכב שהגיע למקום. בדירה הראשונה נעצרו גבר ושתי נשים. על השולחן במרכז הסלון ניצבה ערימה שהכילה 62 תעודות זהות ושני דרכונים. לתעודות הזהות היו מודבקים פתקים שעליהם רשומים מספרי קלפיות. בנוסף נמצאו בדירה זו רשימות של קלפיות, רחובות ומספרי בתים. על גבי רשימת הקלפיות הופיע הסמל של רשימת "כח" (כלל חסידי וקהילות ירושלים) ולצידה העתק של פתק ההצבעה למר אבוטבול. על עצורה אחרת נתפסה חבילת פתקים מקומטים שעליהם נרשמו מספרי קלפיות וכיתובים שונים, כגון: "נשים התעודה צריכה לחזור בשעות הבוקר" עם מספר טלפון. בדירה השנייה נמצאו כעשרים גברים בעלי חזות חרדית. עם הגעת השוטרים למקום החלה נהירה החוצה מהדירה, כך שרוב השוהים בה הצליחו להימלט ונתפסו חמישה גברים בלבד. בדירה נתפסו 60 תעודות זהות ודרכון. כוח משטרתי שהמתין מחוץ לבנין הבחין במכונית מסוג סקודה שהגיעה למקום ועצרה ליד הבניין. נהג המכונית יצא ממנה על פי הוראת אחד השוטרים, ובשלב זה הוא זרק לכיוון פח האשפה הסמוך חבילה המכילה 8 תעודות זהות ודרכון אחד. בחיפוש שנערך ברכב נמצאה במושב שליד הנהג קופסת קרטון שבתוכה 31 תעודות זהות נוספות. בסך הכל, נתפסו בשתי הדירות ובמכונית 161 תעודות זהות ו-4 דרכונים. עד למועד התפיסה נעשתה הצבעה באמצעות 36 תעודות זהות מתוך אלו שנתפסו. בית המשפט ציין כי בעל הדירה שמר על זכות השתיקה בחקירתו.

 

             מנגנון הפקדת התעודות – מהודעות במשטרה של נחקרים שונים עולה כי לקראת הבחירות בבית שמש התקיימה פרישה רחבה של "מטות הפקדה" של תעודות, בבתי כנסת רבים ובמקומות נוספים. מהודעות אלה ניתן ללמוד לא רק על מספר רב של מטות הפקדה, אלא על מספר רב של מפקידים בפועל. בית המשפט מצא כי התייחסויות אלה אינן מלמדות רק על עצם קיומו של הליקוי, אלא על היקפו, נוכח התכנון המדוקדק מראש והשיטתיות העולה מהן. בצד האמור, מהודעותיהם של נחקרים אחרים עולה כי חלקם מסרו תעודות לפעילים שפנו אליהם ברחוב, ואילו אצל אחרים נאספו התעודות מן הבית או ממקום העבודה. כלומר, פעילות הפקדת התעודות לא התמצתה במטות ההפקדה האמורים בלבד.

 

             אמצעי הסוואה ותחפושות שנתפסו בדירות – בפשיטת המשטרה על אחת הדירות (שבה נמצאו 62 תעודות זהות ושני דרכונים), נתפסו גם 15 כובעים, מטפחות ו-6 משקפי ראייה. בהודעותיהם של נחקרים רבים מופיעה התייחסות לשימוש באמצעי הסוואה ותחפושות כדי להצביע בשמו של אחר.

 

             מופרכות גרסאות הנחקרים – חלק מהנחקרים מסרו גרסה "תמימה" שלפיה הפקדת תעודת הזהות נועדה דווקא לאפשר לאלה מקהילת "הקנאים" המעוניינים להצביע, לעשות כן. לפי טענה זו, תעודות הזהות נמסרו "להפקדה" על ידי בעליהן, כדי שאלו לא ייגנבו מהם על ידי הקנאים. המפקידים אמורים היו להיאסף על ידי פעילים במהלך יום הבחירות, שייקחו אותם לקלפיות כדי להצביע הצבעת אמת, לעתים כשהמפקידים מחופשים. בית המשפט קמא שלל גרסה זו מכל וכל מן הטעמים הבאים: הנחקרים שהעלו גרסה זאת לא ידעו לומר למי מסרו את התעודה שלהם; לא הכירו את זהות המקבל; לא שמרו אצלם פרטים שיאפשרו להם ליצור איתו קשר על מנת להבטיח את קבלת התעודה בחזרה; וממילא מסרו כי איש לא יצר עימם קשר במהלך יום הבחירות. יתר על כן, לאחר הפשיטה על הדירות ברח' אור שמח בשעת ערב, הצביעו רבים מבין הנחקרים באמצעות תעודה חלופית, דבר שאינו מתיישב עם הגרסה "התמימה" האמורה בהיבטים שונים. עוד צוין כי מחומר החקירה עולה לכאורה תופעה רחבה של תיאום גרסאות וכן מסירת גרסאות שאינן הגיוניות על פניהן. בצד האמור, נדחתה גם גרסה "תמימה" נוספת, שלפיה התעודות נמסרו על ידי בעליהן במטרה להניח את דעתם של פעילים מקרב הקנאים המתנגדים לבחירות שלא תיעשה הצבעה באמצעות התעודות. נמצא כי הממצאים בדירות (תחפושות, פתקי הצבעה), כמו גם ההודעות שנגבו, מפריכים מניה וביה גם גרסה אחרונה זו.

 

           השיטה – בית המשפט מצא כי ממצאים שונים בחומר החקירה מעידים כי מדובר בהתארגנות העולה כדי "שיטה", ברמת הארגון, התחכום והביצוע. בין היתר, נחקרים שונים התייחסו לכך שמדובר בפעילות מאורגנת ומוסדרת.

 

           הזיקה לגורמים פוליטיים – חומר החקירה מעלה כי אין מדובר ביוזמה מקומית ומאולתרת, אלא בבחינת התארגנות רוחבית שנעשתה בידיעתם, בתמיכתם ותחת פיקוחם הלכאורי של פעילים פוליטיים מרכזיים, לטובת רשימה ספציפית ("כח") ומועמד ספציפי (מר אבוטבול). בין היתר, עמד בית המשפט על הודעות וראיות חפציות רבות המלמדות על מעורבותו הלכאורית של ד' ת', פעיל במטהו של מר אבוטבול, בארגון השיטה. בית המשפט הדגיש כי אין בכך כל נקיטת עמדה באשר למעורבות ישירה או עקיפה של מר אבוטבול עצמו בליקוי. כמו כן, מן הראיות שהוצגו – הודעות וראיות חפציות – עלתה גם זיקה משמעותית וברורה לרשימת "כח" ולמנגנון הפעילות שלה.

 

           היקף קהילת הקנאים – בית המשפט בחן במסגרת פסק הדין את נושא היקפה של קהילת הקנאים, שחבריה אינם מצביעים בבחירות, ותעודות הזהות שלהם עמדו לכאורה במוקד התופעה של הצבעה באמצעות אחר על-ידי התחזות ומרמה. זאת, משום שגודל הקהילה משליך לכאורה במישרין על היקף התופעה הנטענת. נמצא כי מדובר בסדר גודל משמעותי של בני הקהילה, המגיע כדי המספר הנדרש לשם שינוי תוצאות הבחירות לראשות העיר וחלוקת המנדטים בבחירות למועצת העירייה. בית המשפט הסיק מחומר הראיות כי התופעה של הימנעות מהצבעה קיימת גם בחסידויות סאטמר, דושינסקי, ויז'ניץ מונסי, "תולדות אהרן", קהילת הפרושים וזרמים נוספים. בנוסף, נמצא כי בין אלה שהפקידו את תעודת הזהות שלהם יש גם כאלה שאינם נמנים במובהק עם הקהילות שחבריהם נמנעים מהצבעה, ועשו כן לשם זהירות הלכתית. לסיכום, קבע בית המשפט כי פוטנציאל גודל התופעה של הימנעות מהצבעה הוא גדול ומשמעותי, עד כדי סדר הגודל של 1,400 קולות, ובצירוף יתר הראיות המצביעות על שיטת האיסוף המאורגנת של תעודות הזהות מאותם ה"קנאים" מבסס הוא כאמור הן את חומרת הליקוי היורד לשורש הבחירות, והן את היקפו.

 

9.             על יסוד ממצאים אלה, קבע בית המשפט כי הליקוי האמור עלול היה להשפיע על תוצאות הבחירות לראשות העיר – גם לפי המבחן ההסתברותי המחמיר של "אפשרות ממשית" להשפעה – בשים לב לפער הקולות הקטן בין מר אבוטבול לבין מר כהן (956 קולות בלבד), ולכך שההצבעות הפסולות היו עבור מר אבוטבול בלבד. עוד נמצא כי אפשרות ממשית להשפעה על תוצאות הבחירות מתקיימת גם בכל הקשור לבחירות למועצת העירייה, שכן די בשינוי של 1,398 קולות על מנת לשנות את חלוקת המנדטים. בית המשפט קמא הדגיש כי לא ניתן לחלץ מחומר הראיות תשתית מספקת המאפשרת "לבודד" את ההצבעות הפסולות תוך ייחוסן לקלפיות ספציפיות אלו או אחרות. לכן, ממילא לא ניתן בנסיבות המקרה להסתפק בסעד של ביטול הבחירות באופן חלקי המוגבל לקלפיות מסוימות. בית המשפט התייחס בפסק הדין לפגיעה באינטרס של רשימות אחרות שהבחירות למועצת העיר תבוטלנה – על ההשלכות הכרוכות בכך – וזאת בהיעדר כל ראיה לפגם בהתנהלותן. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא ניתן לבטל את הבחירות בהתייחס לרשימה מסוימת בלבד, וכי לא ניתן, וממילא הדבר לא התבקש, להושיט סעד אחר זולת ביטול הבחירות בכללותן.

 

10.          בשולי הדברים, ומעבר לנדרש, התייחס בית המשפט לאפשרות לביטול בחירות במסגרת ערעור בחירות, גם במנותק משאלת השפעתו הישירה של הליקוי על תוצאות הבחירות. צוין כי הגם שהעמדה שהובעה בפסיקתו של בית משפט זה מתנה את ביטול הבחירות בהוכחת קשר סיבתי בין הליקוי והיקפו לבין ההשפעה על תוצאת הבחירות, הרי שניתן למצוא בספרות ובמשפט ההשוואתי עמדה שונה. לפי עמדה זו, קיימים מקרים יוצאי דופן שבהם מוסמך בית משפט לבטל בחירות בשל ליקוי שנפל בהן גם אם לא הוכח שהליקוי היה עלול להשפיע על תוצאת הבחירות ואפילו אם הוכח שלא היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאת הבחירות. מקרים אלה הם מקרים שבהם הליך הבחירות היה כה לקוי, או שנפל בו פגם כה משמעותי, עד שאין מקום לקיימו ויש להורות על ביטול הבחירות, גם אם לא היה בפגם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. זאת, למשל, במצבים שבהם יש פגיעה חמורה במראית ההגינות של הבחירות. בית המשפט קמא לא נדרש – כאמור – להכריע אם יש לאמץ גישה פרשנית חדשה זו, בשל מסקנתו כי ממילא מתקיים בענייננו הקשר הסיבתי הנדרש לפי הגישה הנוהגת בהלכה הפסוקה.

 

11.          תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין היא, כאמור, ביטול הבחירות למועצת העיר בית שמש ולראשות העיר, וקיום בחירות חוזרות. לפסק דין זה, מכוונות שתי הבקשות שלפנינו למתן רשות ערעור: בר"ם 213/14 שהוגשה על-ידי מר בלעיש ורשימת דור אחר חב"ד ובר"ם 239/14 שהוגשה על-ידי מר אבוטבול וסיעת ש"ס.

 

טענות המבקשים

 

12.          המבקשים טוענים כי יש ליתן רשות ערעור ביחס לשאלת המתכונת הדיונית הראויה לבירור הטענות שהעלה היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לזיופים בבחירות, ובפרט – מתי ובאיזה אופן ראוי לתקוף את תוצאות הבחירות כאשר מועלות טענות מעין אלה. לדברי המבקשים, הגשת ערעור בחירות – שמתנהל כערעור מינהלי, ללא אפשרות לחקור עדים ולהגיש ראיות – אינה המתכונת הראויה לבירור טענות היועץ המשפטי לממשלה. מר אבוטבול סבור כי בנסיבות העניין מן הראוי לברר את הסוגיה במסגרת של המרצת פתיחה בהתאם להוראות סעיף 73א לחוק הבחירות, שעניינו ביטול בחירות על-ידי בית המשפט שלא במסגרת ערעור בחירות, ופסק הדין של בית המשפט העליון בעניין חרזאללה. במתכונת דיונית זו היה ניתן לחקור עדים, להביא עדים ולהגיש ראיות. לדבריו, הטענות שהועלו בערעור היועמ"ש הם הטחת האשמות פליליות, על יסוד מסה עובדתית של חומר, שיש לבררן בירור עובדתי מעמיק במסגרת הליך אדברסארי. נטען כי למתווה הבירור יש השלכה ישירה על תוצאות ההליך, מכיוון שבמסגרת הליך של ליבון ובירור אמיתי, יוכלו המשיבים להביא את ראיותיהם להוכיח כי אין מדובר בתופעה רחבה שיש בה כדי להשליך על תוצאת הבחירות. גם מר בלעיש סבור כי המתווה המתאים לבחינת טענות מעין אלה הוא במסגרת המרצת פתיחה שתוגש לאחר השלמת חקירת המשטרה. מר בלעיש סבור כי ניהול ערעור הבחירות כהליך מינהלי, על בסיס חומר כתוב וללא חקירות עדים, מונע בירור אמיתי של הטעון בירור, ואף אינו עולה בקנה אחד עם הנוהג בבתי משפט מינהליים אחרים. מר בלעיש מוסיף וטוען כי בית המשפט קמא שגה בכך שהסתמך בפסק הדין על ראיות מינהליות (לרבות עדות שמיעה). לדבריו, אין מדובר בהחלטה מינהלית, אלא בהכרעה שיפוטית שבמסגרתה נטל ההוכחה הוא אף גבוה יותר מאשר מאזן ההסתברויות האזרחי.

 

13.          קבוצה נוספת של טענות נוגעת לקביעותיו של בית המשפט לעניינים מינהליים לעניין היקף הליקוי ומידת השפעתו על תוצאות הבחירות. נטען כי בית המשפט קמא אמנם הנחה את עצמו בגדר הניתוח הנורמטיבי שערך להפעיל אמות מידה ראייתיות קפדניות, אך הלכה למעשה הגיע לידי הכרעה בדרך של הכללה, תוך ביצוע "קפיצת דרך פסולה ופוגענית". נטען כי בית המשפט קמא הניח כי היקף התופעה הפסולה הוא כגודל קהילת הקנאים, וכי מדרך הילוכו נלמד כי כלל חברי הקהילה עברו הלכה למעשה על החוק. לטענת מר אבוטבול, מדובר באמת מידה שיש בה משום הטלת דופי ופגיעה קשה בכבוד חברי הקבוצה, וכל זאת מבלי שהדבר כלל נטען על-ידי היועץ המשפטי לממשלה בערעורו. אבוטבול מוסיף כי הוא לא הביא נתונים לעניין גודל קבוצת הקנאים, משום שהדבר לא נטען על-ידי מי מהצדדים. בהמשך, הוא מבקש להגיש ראיה נוספת בערעור לעניין מספר חברי קבוצת הקנאים שהצביעו בפועל. לטענתו, מספר המצביעים בפועל מקרב קהילות הקנאים לא עלה על עשרות בודדות, ולכך יש השלכה ישירה על היקף הליקוי וההסתברות שהוא השפיע על תוצאות הבחירות. גם מר בלעיש, בבקשתו, טוען כי פסק הדין של בית המשפט המינהליים כולל הערכה מוטעית של מספר ההצבעות הפסולות בדרך של אקסטרפולציה פסולה ממקרים בודדים שהוכחו לכאורה, וייחוסם לכלל חברי קהילות הקנאים. בלעיש מוסיף כי גם אם רשאי בית המשפט להישען במסגרת הכרעתו על ראיות מינהליות, הרי שבנסיבות העניין לא נמצאו ראיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות המצדיקות פגיעה בזכות לבחור ולהיבחר. מר בלעיש טוען כי הכרעת בית המשפט נסמכת על תשתית ראייתית רעועה של חצאי אמירות שחלקן מפי השמועה, יחד עם השערות והנחות בלתי מבוססות, שאף אינן עולות בקנה אחד עם שורת ההיגיון. לחלופין, טוען בלעיש כי גם לנוכח ממצאיו של בית המשפט לעניינים מינהליים לא היה מקום לבטל את תוצאות הבחירות למועצת העירייה (להבדיל מן הבחירות לראשות העיר), וזאת בשל הפער הגדול יחסית הנדרש לשם שינוי התוצאות (1,398 קולות).

 

14.          סיעת אגודת ישראל וסיעת כלל חסידי וקהילות ירושלים מצטרפות, ככלל, לטענות המבקשים, וחלקן טוענות, למצער, כי אין מקום לבטל את תוצאות הבחירות למועצת העיר.

 

תשובת היועץ המשפטי לממשלה

 

15.          היועץ המשפטי לממשלה סומך את ידיו על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים וסבור כי אין עילה למתן רשות ערעור. כרקע לדברים, מדגיש היועץ המשפטי לממשלה כי מדובר במקרה חריג שבו הוחלט על הגשת ערעור בחירות מטעמו, בשל היאסף ראיות רבות לפגיעה בטוהר הבחירות ובתקינות ההליך הדמוקרטי. לגופן של טענות המבקשים, נטען כי אלה אינן אלא קריאה להתערבות בממצאי העובדה של בית המשפט לעניינים מינהליים, בניגוד למצוות המחוקק שלפיה רשות ערעור תינתן בשאלה משפטית בלבד.

 

16.          היועץ המשפטי לממשלה סומך את ידיו על המתכונת שבה נוהל ההליך על-ידי בית המשפט לעניינים מינהליים כהליך מינהלי – הן לעניין ההיזקקות לראיות מינהליות, הן לעניין ניהולו על סמך מסמכים בכתב ללא צורך לשמיעת עדויות. היועץ המשפטי לממשלה מוסיף כי בית משפט זה התייחס לאחרונה לסוגיה זו במסגרת פסק הדין בעע"ם 8617/13 ג'ראייסי נ' מנהל הבחירות בנצרת (7.1.2014) (להלן: עניין ג'ראייסי), וקביעותיו של בית המשפט קמא עולות בקנה אחד עם פסיקה זו. בהמשך לנקודה אחרונה זו, נטען כי אין כל פגם בכך שטענות היועץ המשפטי התבררו במסגרת של ערעור בחירות, ולא במסגרת של המרצת פתיחה בתובענה לפסק דין הצהרתי. היועץ טוען כי דרך המלך להגשת הליך לביטול בחירות היא באמצעות הגשת ערעור בחירות, לפי סעיפים 72 ו-73(א) לחוק הבחירות. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, ההליך של הגשת המרצת פתיחה נועד למקרים שיוריים בלבד, כאשר מתגלה כי נפלו ליקויים בבחירות לאחר שכבר חלף המועד להגשת ערעור בחירות. היועץ טוען כי עדיפותו של מתווה ערעור הבחירות נלמדת דווקא מפרקי הזמן הקצרים הקבועים בחוק להגשתו ולהכרעה בו, כדי לשמור על הוודאות והיציבות השלטונית, והסרת הספקות (לכאן או לכאן) באשר לתקינות ההליך הדמוקרטי. במקרה דנן, התשתית הראייתית הענפה שהוצגה בפני בית המשפט אפשרה להכריע בטענות היועץ המשפטי כבר במסגרת ערעור בחירות, ובסד הזמנים שנקבע לשם הכרעה בו.

 

17.          לגופם של דברים, טוען היועץ המשפטי לממשלה כי בית המשפט קמא נדרש באופן מפורט ומקיף לשלל הראיות שהונחו בפניו – ראיות שרובן ככולן הן תוצר של חקירה משטרתית מאומצת. כל ראיה נבחנה כשלעצמה, ולאחר מכן כחלק ממארג הראיות המלמד על היקף הליקוי שנפל בבחירות בבית שמש. בית המשפט קמא העריך בפסק דינו את היקף הליקוי באמצעות ניתוח מספר מוקדי ההפקדה, אמצעי איסוף תעודות נוספים, הפריסה הלוגיסטית, השיטתיות והתכנון המוקדם. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, ההתייחסות לגודל קבוצת הקנאים (שעליה עמדו המבקשים בהרחבה בבקשותיהם) אינה אלא נדבך אחד במסגרת מכלול רחב של ראיות, שהרכיבו תמונה מטרידה ביותר ביחס להיקפיו הנרחבים של הליקוי שנפל בבחירות בבית שמש.

 

18.          מר כהן, סיעות בית שמש חוזרת-הבית היהודי, סיעת בית שמש שלנו בראשות ריצ'ארד פרס וסיעת עתיד העיר, סומכים אף הם את ידיהם על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים.

 

דיון והכרעה

 

19.          כעולה מפירוט טענות המבקשים לעיל, ניתן לחלקן לשתי קבוצות עיקריות: האחת עניינה המתכונת הדיונית שבה התנהל הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים כערעור מינהלי; והשנייה עניינה השגות על קביעותיו הקונקרטיות של בית המשפט קמא לעניין הליקוי שנפל בבחירות, היקפו ואפשרות השפעתו על תוצאות הבחירות. כידוע, סעיף 73(א) לחוק הבחירות קובע כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור בחירות יינתן ברשות של שופט של בית המשפט העליון, וזאת "בשאלה משפטית" בלבד. מכאן ניתן ללמוד שלא תינתן רשות ערעור כאשר מדובר בהשגות על קביעות עובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו גם: בר"ם 3235/09 עמאש נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית ג'סא אלזרקא, פסקה 14 (1.3.2011) (להלן: עניין עמאש); בר"ם 2780/09 אבו אלהיג'א נ' ראש המועצה ברשות המקומית כאוכב אבו אלהיג'א (9.7.2009)). לאחר בחינת הבקשות ושמיעת טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי אין עילה למתן רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, מהטעמים שיפורטו להלן.

 

המתכונת הדיונית שבה התנהל הדיון בבית המשפט לעניינים מינהליים

 

20.          לא מצאתי כי הטענות בדבר המתכונת הדיונית המתאימה לבחינת טענות היועץ המשפטי לממשלה מבססות עילה למתן רשות ערעור. שאלה דומה הוכרעה – לאחר שניתנה רשות ערעור – במסגרת פסק הדין בעניין ג'ראייסי שניתן זה לא מכבר, ולכן אין מקום ליתן רשות ערעור בעניינה (השוו: בר"ם 1069/09 פרג'ון נ' מנהל הבחירות לראשות עיריית טירת הכרמל (9.2.2009). בעניין ג'ראייסי, עמד בית המשפט על מאפייניו הדיוניים של ערעור בחירות כערעור מינהלי, שבו – על-פי רוב – מתנהל הדיון על בסיס תצהירים וחומרים כתובים, תוך הימנעות מניהול "משפט הוכחות" רגיל. בית המשפט קבע כי מסקנה זו מתחייבת לא רק מסיווגו של ערעור הבחירות כערעור מינהלי, אלא גם מן השיקולים המיוחדים לתחום הבחירות שבו נדרשת הכרעה מהירה (שם, בפסקה 62).

 

21.          אין מחלוקת כי קיים בדין אפיק דיוני נוסף שבכוחו להביא לביטולן של בחירות שנפל בהן פגם, והוא על דרך של פנייה לבית המשפט האזרחי המוסמך בבקשה לפסק דין הצהרתי, במתווה שעליו עמד בית המשפט בעניין חרזאללה (שם, בעמ' 802-801; בר"ם 1837/09 משלב נ' הזימה, פסקה 31 (18.3.2009) (להלן: עניין משלב)). בעניין חרזאללה, עמד השופט א' גולדברג על היחס בין שני המתווים המקבילים, בהקשר של בקשה לביטול בחירות מחמת טענה לשוחד בחירות:

 

"בפני מי שמבקש לבטל בחירות בשל שוחד בחירות עומדים שני מסלולים, שכל אחד מהם יפה לשעתו, לנסיבותיו ולדיות הראיות. היה ולדעת המבקש יש בידו די ראיות להוכיח את טענתו במסגרת החוק – יגיש ערעור בחירות על-פי החוק. אין בידו ראיות מבוררות בשלב זה להוכחת הטענה, יגיש בקשה לפסק דין הצהרתי, לכשיתבררו העובדות ויימצאו הראיות" (שם, בעמ' 802)

 

           אמנם, בעניין חרזאללה עמד בית המשפט על כך שהמתכונת הדיונית שבה מתנהלים שני ההליכים – ערעור הבחירות כמו גם הבקשה לפסק דין הצהרתי – היא מסגרת של דיון אזרחי לפי כללי הראיות המקובלים (שם, בעמ' 803). דא עקא, שפסק הדין בעניין חרזאללה ניתן לפני כעשרים שנה, כאשר ערעור בחירות התנהל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו: בג"ץ 6502/93 חברוני נ' דדון, מח (1) 645, 647 (1994)). כפי שגם עולה מפסק הדין בעניין ג'ראייסי, זהו אינו המצב הנורמטיבי היום. תיקון חוק הבחירות בשנת 2002 שינה את מתכונת הליך ערעור הבחירות והשתנו סדרי הדין החלים עליו. כך, הועבר הדיון בערעור בחירות מבית המשפט המחוזי ה"רגיל" לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים והוחלו לגביו הוראות הדין הנוגעות לערעור מינהלי (ראו: חוק לתיקון דיני בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות (פנקס הבוחרים), התשס"ג-2002). אכן, בעקבות תיקון חקיקתי זה נוצר פער בין שני ההליכים המקבילים שנועדו לברר טענות לביטול בחירות: ערעור בחירות מתנהל כערעור מינהלי על כך המשתמע מכך לעניין קבילותן של ראיות מינהליות והמאפיינים הדיוניים. נורמת הבסיס לעניין זה קבועה בחקיקה ראשית בהוראת סעיף 8 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שלפיה הדיון בערעור מינהלי יתנהל "בהתאם לעילות, לסמכויות ולסעדים שלפיהם דן בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק". לעומת זאת, תובענה לסעד הצהרתי מתנהלת כהליך אזרחי לפי סדרי הדין ודיני הראיות החלים בהליך זה. גם אם פער זה מעורר לכאורה קושי, הוא נובע במישרין מהכרעתו המפורשת של המחוקק שלפיה ערעור בחירות יידון במסלול מינהלי. ערעור בחירות – שעל מאפייניו הדיוניים עמד בית המשפט בעניין ג'ראייסי – הוא דרך המלך לבירור טענות שיש בהן כדי להביא לביטול בחירות. המתווה של הגשת תובענה לפסק דין הצהרתי – שבהיעדר קביעה אחרת בדין חלים עליו סדרי הדין האזרחי וכללי הראיות המקובלים – עומד בעינו וניתן לעשות בו שימוש, למשל, במצב שבו התעוררו טענות הנוגעות לטוהר הבחירות במועד מאוחר שבו כבר לא ניתן להגיש ערעור בחירות. מדובר אפוא במתווה שיורי ולא בדרך המלך. במקרה שלפנינו, מצא בית המשפט כי די בחומר החקירה הרב שהוצג בפניו בסד הזמנים של ערעור מינהלי כדי לגבש תשתית מוצקה להכרעה בדבר ליקויים שיש בהם כדי להצדיק את ביטול הבחירות. במנותק מההשגות על קביעותיו הקונקרטיות של בית המשפט, שאליהן אתייחס בהמשך, טענותיהם של המבקשים לעניין המתכונת הדיונית אינן מצדיקות מתן רשות ערעור, בשים לב לכך שמדובר בשאלה שזכתה – כאמור – למענה במסגרת פסק הדין בעניין ג'ראייסי.

 

קביעותיו הקונקרטיות של בית המשפט לעניין הליקוי, היקפו והשפעתו על הבחירות

 

22.          כידוע, סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות "אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". מכאן שישנם שני תנאים מצטברים לביטול הבחירות: הראשון הוא שעל בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי; השני הוא כי היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות (ראו: עניין עמאש, פסקה 15; עניין משלב, בפסקה 14). בהתקיים תנאים אלה, לבית המשפט יש שיקול דעת אם להורות על פסילת הבחירות. המבקשים מיקדו את טיעונם באופן שבו יישם בית המשפט קמא את התנאי השני ובקביעתו כי היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות.

 

23.          גם בעניין זה, לאחר שבחנתי את טענות המבקשים את תשובת היועץ המשפטי לממשלה ואת טיעוני הצדדים הנוספים, לא מצאתי כי ישנה עילה למתן רשות ערעור לפי סעיף 73(א) לחוק הבחירות. אין מדובר אלא בטענות המכוונות לקביעות עובדתיות של בית המשפט לעניינים מינהליים ובהסקת מסקנות מקביעות אלה, וככאלה הן אינן מעוררות שאלה משפטית שלא הוכרעה על-ידי בית משפט זה. בית המשפט לעניינים מינהליים ניתח בהרחבה את חומר הראיות שהוצג לו, ועמד על נדבכים רבים – שעליהם עמדתי בתמצית במסגרת תיאור פסק הדין לעיל – המשרטטים תמונה עגומה לגבי הליקוי שנפל בבחירות בבית שמש והיקפו. בית המשפט התייחס לנושא הפקדת תעודות הזהות במספר מטות הפקדה שנפרסו ברחבי העיר וכן באיסוף פרטני ברחוב, בבית ובמקום העבודה. בית המשפט מצא כי מדובר בהיערכות נרחבת ושיטתית, שתוכננה מראש וביצועה החל מבעוד מועד, והיו מעורבים בה אנשים רבים. כפועל יוצא של קביעות אלה, נקבע כי קיימת אפשרות ממשית לכך שתופעה זו השפיעה על תוצאות הבחירות – הן לראשות העיר, הן למועצת העירייה. יצוין כי ההתייחסות לגודל קבוצת הקנאים כאינדיקציה להיקף התופעה (התייחסות שממנה מסתייגים המבקשים באופן נחרץ) אינה אלא נדבך אחד בצד נדבכים רבים שמהם למד כאמור בית המשפט על היקפו הניכר של הליקוי. משלא מצאנו ליתן רשות ערעור, ממילא אין מקום לקבל את הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור שהגישו המבקשים בבר"ם 239/14. בנוסף, לא מצאנו להידרש לבקשה להצטרף כידיד בית המשפט ולהציג נתונים נוספים שהוגשה לאחר מועד הדיון מטעם מר רמי כהן.

 

24.          במישור הניתוח המשפטי, בית המשפט קמא לא קבע בפסק הדין כל הלכה שיש בה משום חידוש. על רקע קביעותיו היישומיות לעניין עצמת הליקוי והיקפו, יישם בית המשפט את המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין ההשפעה המסתברת של הליקוי על תוצאות הבחירות – ובפרט, מצא כי הליקויים בבחירות בבית שמש עומדים גם במבחן המחמיר שהוצע בפסיקה שעניינו "אפשרות ממשית" להשפעה על תוצאות הבחירות (ראו: רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (21.8.2005); ע"א 275/10 מורביה נ' שלמה (16.3.2010)). הערות נוספות של בית המשפט קמא שיש בהן לכאורה חידוש משפטי, נאמרו למעלה מן הצורך ולא נדרשו לשם הכרעה (למשל, פסקאות 127-121 לפסק הדין קמא שעניינן האפשרות "לבטל בחירות בשל ליקוי שנפל בהן גם אם לא הוכח שהליקוי היה עלול להשפיע על תוצאת הבחירות ואפילו אם הוכח שלא היה בליקוי כדי להשפיע על תוצאת הבחירות"). משנאמרו הדברים למעלה מן הנדרש לשם הכרעה, ממילא אין מקום ליתן רשות ערעור ביחס לאמירות אלו.

 

סיכום

 

25.          לאחר בחינת טענות הצדדים לא מצאנו כי הטענות המרכזיות שעליהן עמדנו, כמו גם טענות אחרות המועלות בבקשות, מגלות עילה למתן רשות ערעור, בשים לב להוראת סעיף 73(א) לחוק הבחירות שלפיו רשות ערעור תינתן בשאלה משפטית בלבד.

 

26.          לא ניתן לסיים החלטה זו מבלי להתייחס לתמונה הכללית העולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים. התמונה המצטיירת מפסק הדין לגבי האופן שבו התנהלו הבחירות בעיר בית שמש היא מדאיגה ומטרידה. תושבי העיר בית שמש, ומערכת הבחירות שנועדה לבטא את רצונם הדמוקרטי, נפלו קורבן למסכת מאורגנת, שיטתית ורחבת היקף של הפרת חוק שתכליתה הטיית תוצאות הבחירות לראשות העיר ולמועצת העירייה. בשים לב להיקפה הנרחב של התופעה, כפי שנלמד מהארגון והשיטתיות של המעורבים בה, מצא בית המשפט לעניינים מינהליים כי ישנה אפשרות ממשית שקנוניה חמורה זו השפיעה על תוצאות הבחירות, ולכן הורה על ביטול הבחירות וקיום בחירות חוזרות תחתיהן. החומרה הרבה הגלומה במעשים אלו, שחותרים תחת יסודות הדמוקרטיה, מחייבת את השלמת החקירה המשטרתית במהירות הראויה ונקיטת הצעדים המתחייבים מכך. יש לקוות שהבחירות החוזרות לראשות העיר בית שמש ולמועצתה יתנהלו בצורה תקינה, והנחתי היא כי הגורמים האמונים על כך ינקטו את מירב המאמצים כדי לוודא זאת.

 

           הבקשות נדחות אפוא.

 

           בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות.

 

ש ו פ ט

 

הנשיא א' גרוניס:

 

           אני מסכים.

 

ה נ ש י א

השופט א' רובינשטיין:

 

א.        מצטרף אני לתוצאה שאליה הגיע חברי השופט פוגלמן. אין עסקינן בנושא פשוט כל עיקר; ביטול בחירות הוא צעד חריג ביותר. אך הקושי אינו רק בתוצאה, אלא גם – כפי שציין חברי בסיפת חוות דעתו – בתמונה שנגלתה, ואינני בטוח שראינו את כולה אלא את חלקה בלבד. תופעות כאלה  ודומותיהן עומדות בניגוד חריף לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בראש וראשונה כמובן בהיבט הדמוקרטי, שהרי התופעות בבית שמש שתיאר בית המשפט לעניינים מינהליים הן סכין בלב הדמוקרטיה –  אך גם במישור ערכיה היהודיים של מדינת ישראל. במשנה ובתלמוד הבבלי (משנה יומא ב, א ובבלי יומא כ"ב, א'; כ"ג א'-ב') מתוארים הליכים שהוסדרו כדי למנוע רמיה בתחרות בין כהנים על ביצוע עבודות מסוימות במקדש, בשעת הצבעה (גורל) על הזכות לעבודה פלונית, שהיתה נעשית בהושטת אצבעות במעגל תוך מנייתן: "אין מוציאין אגודל במקדש" (משנה, שם), והגמרא מפרשת כי כל כך (כ"ג, א') "מפני הרמאים", כאלה שירצו להוציא אגודל, פעולה קלה, כדי לשבש את המניין. יתר על כן, ומבלי להשוות חלילה, תחרות אגרסיבית גרמה במקרה אחד אף למוות ר"ל; "מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש. קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו – נטל סכין ותקע לו בליבו" (שם). בעלי ההתארגנות העבריינית בבית שמש לא רצו כל עיקר בדמוקרטיה ובבחירות כחוק; הם רצו בבחירת מועמדיהם גם במחיר עבירות – ודבר זה לא נוכל להלום.

 

ב.        אכן פעמים שדי בטיפול נקודתי; בתפקידי כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת התשע-עשרה, במכתב מיום כ"ג בשבט תשע"ג (3.2.2013), פניתי למפקח הכללי של המשטרה, בעקבות תלונה שהגישה הועדה בענין קלפי מסוימת, כלהלן:

 

"על פי החומר שבידינו, ישנם חומרים ברמות שונות המהוים ראשית ראיה לכאורה לעבירות בחירות בקלפיות בירכא, טייבה, סח'נין, לקיה וכפר קאסם, ואולי אף בג'לג'וליה. נפסלו על ידינו שלוש קלפיות בעקבות הספירה – בירכא, טייבה וסח'נין ... כל אלה אומרים דרשני, חקירת משטרה ובמהירות האפשרית, אמנם על פני הדברים גם בהצטברות הקלפיות הללו דומה שאין בבחירות חדשות בהן כדי לשנות את תוצאת הבחירות (ראו סעיף 86 סיפא לחוק הבחירות לכנסת), ועל כן אין בידינו לעת הזאת לכאורה חומר לערעור בחירות מטעמנו. אך ערעור בחירות לחוד וחקירות פליליות לחוד; וחשוב - חיוני בדרגת עדיפות גבוהה – בעינינו כי הנושאים ייחקרו כדבעי, וככל שיימצא חומר ראייתי ראוי יוגשו כתבי אישום ..."; המכתב מופיע בקובץ ועדת הבחירות המרכזית לכנסת התשע-עשרה (החלטות והנחיות 2012 – 2013), 371).

 

           סיימתי את תפקידי בטרם תמו החקירות אשר כנמסר עודן מתנהלות, אך ההבדל האופרטיבי במישור המינהלי בין ענייננו ובין זה הוא – על פי מה שנגלה, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות – נסיבות שיכלו לשנות את תוצאות הבחירות כמו בנידון דידן, כפי שתיאר עובדתית בהרחבה בית המשפט קמא, אל מול היעדר אפשרות כזו לאחר בדיקה.

 

ג.        באי כוחם המלומדים של המבקשים טענו כל הניתן. טיעונים כמו "את המזייפים בבחירות יש להעמיד לדין ולהעניש בכל חומר הדין, אך לא להעניש את כל העיר" הם שובי לב. נטען בין היתר, במישור העקרוני, כי יש בהכרעת בית המשפט קמא פגיעה בכל תושבי העיר ובכל הקהילה או הקהילות בהן מדובר, וכי אנשים חפים ייאלצו להיגרר למערכת בחירות חדשה; ובמישור המעשה, כי פער הקולות גדול עד כדי כך שלא היה בידי המזייפים ומכיני הזיופים כדי להניב אפשרות ממשית לשינוי תוצאות הבחירות, ולמצער ניתן לערוך בחירות חדשות בקלפיות ספציפיות. דברים אלה כבודם במקומם, אך אינם יכולים לגבור על התמונה שנגלתה לנגד עיניו של בית המשפט המחוזי ולעינינו, אשר קוימו בה דברי הפסוק "ועלה באשו ותעל צחנתו" (יואל ב', כ'). כאשר הוכחה, אמנם ברמת ראיות מינהליות אך משכנעות (וראו לעניין המסגרת הדיונית פסק דינה של השופטת ברק-ארז בעע"מ 8617/13 ג'ראיסי נ' מנהל הבחירות נצרת (7.1.14), פסקה 62), תמונה קשה כל כך, האם יכול בית המשפט לעבור לסדר היום כאילו עולם כמנהגו נוהג? התשובה אינה יכולה להיות בחיוב. אין מדובר בפלוני שניסה להצביע במקומו של אלמוני, אלא בתופעה, שלחובתו הערכית-מוסרית של בית המשפט, לצד חובתו המשפטית, נודע בה משקל של ממש.

 

ד.        הסעיף בו עסקינן, סעיף 73(ב)(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 קובע, כי בית המשפט רשאי "לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסוים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". מתכונת זו מצויה גם בעניין הבחירות לכנסת, בסעיף 86(א) סיפא לחוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), תשכ"ט-1969; והערעור ברשות לבית משפט זה, לפי סעיף 73(א) (בחוק הבחירות לכנסת – סעיף 86(ה)) הוא בשאלה משפטית בלבד. המארג העובדתי הפרטני שקיים בית המשפט קמא אינו איפוא עומד לערעור, במצוות המחוקק, והוא חורץ את הדין באשר לבחינת האפשרות להשפיע על הבחירות שבמחזה שנגלה; וכמות שכתב בית המשפט המחוזי, הוא בחן (פסקה 63) את הפרשנות המחמירה (אף כי אודה שחלקי עם הבוחרים באפשרויות פחות מחמירות, אך לא אדרש לכך כאן). שבה את לבי מאוד גם הפרק בפסק הדין קמא (מפסקה 118 ואילך) הדן באפשרויות פסילה גם מקום שאין הליקוי עלול לשנות את תוצאות הבחירות (כגון – פסקה 126 – "פגיעה חמורה במראית ההגינות של הבחירות"). בהקשר זה אטעים, כי במשפט העברי נודעת למראית העין חשיבות, ואביא רק את הדוגמה הנודעת שהובאה בחוות דעתי בעע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים, פ"ד נט(2) 145, 174-173 (2004), כלהלן:

 

 "ידועה המשנה במסכת שקלים (ג', ב') הבאה למנוע חשדות כלפי הכהן הבא להוציא כספים מקופות המקדש לשם רכישת קרבנות הציבור. וזה לשון המשנה: 'אין התורם (התורם, שלא כלשון ימינו, הוא במקרה זה הנוטל את הכסף מקופות המקדש - א"ר) נכנס לא בפרגוד חפות (בגד בעל מכפלת - א"ר) ולא במנעל, ולא בסנדל, ולא בתפילין, ולא בקמיע (כולם יש בהם כלי קיבול - א"ר) שמא יעני (הכהן מוציא הכספים - א"ר) ויאמרו 'מעוון הלשכה העני' (נענש ששלח ידו בכסף - א"ר) או שמא יעשיר ויאמרו 'מתרומת הלשכה העשיר' (מכספי הלשכה ששלח בהם יד - א"ר), לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר, 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר ל"ב, כ"ב), ואומר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם' (משלי ג', ד')'. הדברים מדברים בעדם; ראו גם נ' רקובר, שלטון החוק בישראל, 91. יש גם מקורות בחז"ל שלפיהם אף נקטו אמצעים קיצוניים יותר בהקשר זה של מניעת חשד (רקובר, שם, 93-91). בכך חל שינוי לעומת הגישה המקראית כלפי העוסקים בבדק הבית במקדש, שלגביהם נאמר: 'ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה, כי באמונה הם עושים' (מלכים ב' י"ב, ט"ז). בדברי חז"ל מצויות דוגמאות נוספות למניעת חשד, כגון משפחות שהתמחו במלאכות המקדש, שמצד אחד מבקרים אותן חכמים על שלא רצו ללמד לאחרים את אומנותן, ומאידך גיסא משבחים את האופים שילדיהם לא אכלו פת נקיה ואת עושי הבשמים שנשותיהם לא היו מתבשמות, כדי שלא יאמרו שנהנו מלחם הפנים ומפיטום הקטורת שבמקדש, לקיים מה שנאמר 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (תוספתא יומא ב', ה'-ו') - קרי, בהתנהגות זו מנעו חשד שבמראית העין".

 

           ולכך אוסיף את דברי התנא ר' ישמעאל "הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו" (בבלי חולין מ"ד, ב', וראו רקובר, שם 92-91). דברים אלה מדברים בעדם. עלינו להרחיק מן הכיעור על-ידי ביעורו. היינו מועלים אפוא בתפקידנו אילו הכרענו אחרת משהכריע בית המשפט קמא.

 

           ש ו פ ט

 

 

           הוחלט כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן.

 

           ניתנה היום, י"א באדר א' התשע"ד (11.2.2014).

 

 

ה נ ש י א

ש ו פ ט

ש ו פ ט

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.  14002130_M06.doc  יב

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il